כשהרגל הופך להתמכרות, הנזקים והסבל פוגעים גם במשפחה של המכור שנפגעת יחד איתו. במקביל לאיבוד השליטה של המכור, גם בני המשפחה מרגישים אבדן של שליטה ויציבות בחייהם. הם מתמודדים עם התנהגויות קיצוניות ומצבי רוח משתנים של המכור, עם פגיעה בביטחונם האישי והכלכלי וחיים במטוטלת רגשית מ- תקווה ועד אכזבה כשהמכור מבטיח ולעתים גם מנסה להפסיק את ההתמכרות אך נכשל. 
כתוצאה מההתמודדות הקשה והמתמשכת עלולים בני המשפחה לפתח מחלות פסיכוסומאטיות או נפשיות, וגם התמכרויות מקבילות כמו התמכרות לתרופות, הפרעות אכילה, התמכרות לעבודה ועוד. 
 

בניסיון להגן על עצמה, המשפחה נכנסת למעגל של הכחשה שמתבטאת בהתעלמות מסימני אזהרה, גימוד של חומרת הבעיה והאמונה שימצא פתרון קסם שיפתור אותה באופן מהיר וסופי. עם הזמן המשפחה מסתגלת ומתארגנת כך שתוכל להתמודד עם ההתמכרות שבתוכה, בני המשפחה הופכים יותר ויותר סובלניים ולהתנהגותו של המכור ולהשלכותיה ונוצר איזון חדש. הערכים במשפחה מתחילים להישבר, בכל פעם חוצים עוד "קו אדום" שבעבר חשבו שלעולם לא יגיעו אליו. מה שהיה פעם בלתי נסבל הופך להיות מקובל ואפשרי, ממש בדומה לתהליך ההידרדרות שעובר המכור בעצמו. 
 

באופן אבסורדי, דווקא בגלל ההסתגלות הזו, המשפחה הופכת למערכת שמשמרת ומזינה את המשך ההתמכרות. בני המשפחה הופכים קורבנות של ההתמכרות ובד בבד שותפים להמשך קיומה.
 

כמעט בכל משפחה יש מישהי או מישהו שיוצר עם המכור יחסים שמאופיינים ב'תלות שיתופית'. שותפת התלות, ברוב המקרים אימא או בת זוג, שיש לה קשר רגשי קרוב עם המכור. היא תופסת אותו כחלש וחסר אונים מול התמכרותו ומנסה להגן עליו ולעזור לו להתמודד. כך מבלי שהתכוונה, היא נותנת תוקף לחולשתו ומאפשרת להתמכרות להמשיך להתקיים. בתהליך מקביל היא מבססת את מעמדה כמי שתומכת, מקריבה, לוקחת אחריות ומקבלת החלטות. ההדדיות הזו יש בה מלכוד – ככל שהשותפה תגן ותסייע למכור כך היא תיאלץ להקריב יותר מעצמה. אבל אם מצבו ישתפר והיא תוכל להסיר מעליה חלק מהאחריות היא עלולה לאבד בכך את המקום החשוב והמרכזי שלה במשפחה.
 

הגמילה והשינוי שעובר המכור בעקבותיה, מפרים את האיזון שמצאה המשפחה במצב הפתולוגי. המכור שנגמל רוצה להפוך למשמעותי עבור עצמו ומשפחתו וגם לפצות על העדר התפקוד שלו. הוא דורש לקבל תפקידים ולהיות שותף בהחלטות ולעתים קרובות הוא ביקורתי לגבי הדרך שבה הדברים מתנהלים במשפחה. זה מחייב את בני המשפחה האחרים להתחשב בדעתו, לוותר על שליטה, על תפקידים ועל התנהגויות שנוח להם לשמר. 
 

בנוסף, בתקופת ההתמכרות הפעילה מתפתחת נטייה להאשים את המכור וההתמכרות כמעט בכל בעיה או קושי וכך הופכת ההתמכרות מעין 'פח זבל' של כל הבעיות במשפחה. לאחר הגמילה כבר אי אפשר להסתפק בכך וצריך להתמודד עם העובדה שהבעיות לא נגרמות רק עקב ההתמכרות ויש במשפחה אחראים נוספים ושינויים נוספים שצריך לעשות כדי להתמודד נכון.  
 

הדרכה וליווי של בני המשפחה מסייעים ומזרזים את תהליך השינוי אצל המכור להפסקת ההתנהגות המתמכרת. כשבני המשפחה שותפים בתהליך הטיפולי, הנגמל מרגיש שהם מכירים ומקבלים את תהליכי השינוי שהוא עושה וזה תורם למוטיבציה שלו ומשפר את סיכויי הגמילה.  רצוי שבני המשפחה ובמיוחד 'שותפי התלות' יקבלו על עצמם להיכנס לתהליך טיפולי במקביל להחלמה של המכור. מתוך התהליך הטיפולי הם יבחרו את השינויים שהם מעוניינים ומסוגלים לעשות, ילמדו לשים דגש על הצרכים האישיים שלהם ויקבלו מקום ועידוד לביטוי עצמי והתפתחות אישית.